|
|
|
|
|
1) הפרעה אוטיסטית (Autistic Disorder): תסמונת זו מאופיינת על ידי המדריך הסטטיסטי של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאנית (DSM-4) ב: א) לקות איכותית באינטראקציה חברתית: לקות זו מתבטאת בחוסר יכולת להגיב לרגשות של אחרים, חוסר יכולת להתאמת ההתנהגות לקונטקסט החברתי, חוסר יכולת להשתמש בסימנים וברמזים חברתיים, וכן באינטגרציה חלשה של התנהגויות חברתיות וקומוניקטיביות. בעיות אלו מאופיינות בקשיים בקשר עין, באי חיפוש אחר נחמה אצל קרובים ובחוסר יוזמת משחק עם אחרים. ב) לקות איכותית בתקשורת המילולית והלא מילולית, ובפעילות דמיונית: הליקויים המילוליים באים לידי ביטוי באיחור בהתפתחות השפה, עד אי הופעה מוחלטת של השפה, חוסר היכולת להשתמש בשפה לצורכי קומוניקציה חברתית, קושי בשימוש נכון בכינויי גוף, החלפת הברות, ליקויים במבנה תחבירי, סינכרוניזציה חלשה, אקולליה, חוסר הדדיות בשיחה ותגובה לא מותאמת להבעות מילוליות ולא מילוליות של אחרים. בתקשורת הבלתי מילולית מתקשה האוטיסט להביע עצמו באמצעות הבעות פנים או תנועות גוף, ודרכו להביע רגש תהיה שונה מן המקובל. כך גם יתקשה להבין מחוות גוף תקשורתיות גם אצל הזולת. הלקות בפעילות הדמיונית מתאפיינת בהיעדר משחקי "כאילו" והעדר עניין בסיפורים דמיוניים. ג) רפרטואר מוגבל של פעילויות ותחומי עניין: זהו הצורך האובססיבי בדפוסים קבועים ומוגבלים, ובהימנעות משינוי. רבים מהילדים האוטיסטים מתקשים לשנות פעילות או רוטינה. ההתנהגות הצרה (צרה- מוגבלת מבחינת היקפה) לובשת ביטויים שונים בילדים שונים. 2) הפרעת אספרגר (Aspergers' Disorder): האנס אספרגר היה
רופא ילדים שכתב על אוטיזם. מחקריו זכו להכרה בין לאומית רק לאחר מותו
בשנת 1980. 3) הפרעת רט (Retts' Disorder): מדובר בהפרעה
דיגנרטיבית (הילד מידרדר לאחר התפתחות נורמאלית בת מספר חודשים) הגורמת לקשיי
תקשורת ולפיגור שכלי. כלומר, הפרעה זו מתארת מצב משתנה הולך ומחמיר. 4) התסמונת הדיס אינטגרטיבית של הילד (CDD): הפרעה זו מזכירה
במאפייניה אוטיזם, אלא שסיכויי ההתקדמות בלוקים בתסמונת זו טובים פחות. 5) PDD לא טיפוסי (PDD-NOS): תסמונת זו מכונה
לעיתים קווים אוטיסטיים. |
|